דלג לתוכן הראשי

מידע נוסף

מתי 15% נומינלי עדיף על 25% ריאלי?

בעת ניהול הון פנוי, השוק הפיננסי מתחלק לשני מסלולי מיסוי מרכזיים. הבחירה אינה תלויה במוסד שבו מנוהל הכסף (הבנק או חברת הביטוח), אלא בסוג המכשיר הפיננסי שבו בחרתם להשקיע:

  • מסלול 25% ריאלי: חל על נכסים כמו מניות, קרנות נאמנות, קופות גמל להשקעה, ופיקדונות צמודי מדד. במסלול זה, המס מוטל רק על הרווח שנשאר לאחר ניכוי האינפלציה.
  • מסלול 15% נומינלי: חל על פיקדונות בנקאיים לא צמודים (פק"ם), מק"ם, אג"ח שקליות, ובאופן ייחודי – על משיכה הונית מקופת גמל לפי תיקון 190. במסלול זה, המס מוטל על הרווח ברוטו ללא שקלול האינפלציה.

כדי לענות על השאלה איזה מסלול ישאיר לכם יותר כסף נטו ביד, פיתחנו את מחשבון נקודת האיזון. המחשבון משווה את שני המנגנונים האלה ומציג את השורה התחתונה בהתאם לנתונים שלכם.

פירוק שדות ההזנה והשלבים לקביעת התוצאה

1. סכום השקעה ראשוני (ש"ח)

ההון הפנוי (כסף נטו לאחר מס) שאתם מזינים לצורך השוואת הסימולציה בין שני המסלולים.

2. תקופת השקעה (שנים)

מספר השנים שבהן הכסף ישכב במסלול הנבחר. ככל שהתקופה ארוכה יותר, אפקט דחיית המס צובר יותר כסף במסלול הנומינלי בקופת הגמל לעומת הבנק.

3. תשואה שנתית נומינלית צפויה (%)

שיעור הצמיחה השנתי הממוצע (ברוטו) שאתם צופים שתיק ההשקעות יניב בשוק ההון.

4. אינפלציה שנתית ממוצעת / מדד (%)

הקצב השנתי החזוי של עליית מדד המחירים לצרכן. נתון זה מגדיר מה יהיה גובה "הרווח החייב במס" שיוצג בטבלת התוצאות:

  • במסלול 15% נומינלי: אין הגנת מדד. "הרווח החייב במס" זהה לחלוטין לרווח הנומינלי הגולמי של התיק. המדינה גובה 15% ממלוא השקלים שהרווחתם.
  • במסלול 25% ריאלי: המדינה מנטרלת את השפעת יוקר המחיה באמצעות הגנת מדד. המס מוטל רק על הרווח שמעבר לאינפלציה.

איך עובד החישוב הריאלי בפועל? נניח שהפקדתם 1,000,000 ש"ח והתיק צמח ל-1,500,000 ש"ח (רווח כולל של 500,000 ש"ח). אם המדד עלה בשיעור מצטבר של 20%, רשות המיסים מתייחסת לקרן המקורית כאילו היא שווה היום 1,200,000 ש"ח. חבות המס מחושבת מההפרש בין השווי הסופי (1,500,000 ש"ח) לקרן המעודכנת (1,200,000 ש"ח), כלומר רווח חייב במס של 300,000 ש"ח בלבד. על סכום זה משלמים 25%. רכיב האינפלציה (200,000 ש"ח) פטור לחלוטין.

  • הקשר הכלכלי: ב-25 השנים האחרונות בישראל, המדד הממוצע נע סביב 1.5% בלבד בשנה. בסביבת אינפלציה נמוכה כזו, הגנת המדד של המסלול הריאלי קטנה, "הרווח החייב במס" נשאר גבוה, ולכן מסלול ה-15% הנומינלי בקופת הגמל מניב חבות מס נמוכה יותר ברוב תרחישי התשואה ההיסטוריים.

5. אחוז מכירות שנתי בתיק הרגיל - Turnover Rate (%)

איזה חלק מנכסי התיק במסלול ה-25% נמכר ומחולף במהלך שנה ממוצעת (לצורך איזון מחדש, שינוי אסטרטגיה או החלפת קרנות).

  • במסלול 25% ריאלי (בבנק/תיק מנוהל): כל מכירה כזו יוצרת "אירוע מס שוטף". המס נגבה מיד מהחשבון באותה שנה, גורע מסכום הברוטו ומפסיק לייצר ריבית דריבית.
  • במסלול 15% נומינלי (בקופת גמל לפי תיקון 190): הנתון הוא תמיד 0%. ניתן לבצע שינויי מסלולים והתאמות פנימיות ללא חבות מס שוטפת. תשלום המס נדחה במלואו למועד המשיכה הסופי, מה שמאפשר לרווחים לשבת בתיק במלואם ולייצר תשואה נוספת לאורך השנים.

ניתוח פלט התוצאות לתרחיש בסיס

הזנת נתוני הבסיס הבאים במחשבון:

  • סכום השקעה ראשוני: 60,000 ש"ח
  • תקופת השקעה: 20 שנה
  • תשואה שנתית צפויה: 9%
  • אינפלציה צפויה: 4%
  • אחוז מכירות שנתי בתיק הרגיל: 0% (תיק פסיבי לחלוטין ללא אירועי מס בדרך)

השורה התחתונה בשטח: למרות סביבה אינפלציונית גבוהה מהממוצע (4%), מסלול ה-15% הנומינלי מייצר חבות מס כוללת של 41,440 ש"ח בלבד, לעומת 51,199 ש"ח במסלול ה-25% הריאלי. הפער מניב חיסכון נקי של 9,759 ש"ח לטובת מסלול ה-15%, ומביא את הסכום נטו ביד ל-294,825 ש"ח לעומת 285,065 ש"ח במסלול הריאלי.


תלות התוצאה ביחס בין תשואה לאינפלציה

  • בנכסים סולידיים (תשואה נמוכה הקרובה למדד): כאשר משקיעים באפיק שמניב לדוגמה תשואה של 4% מול אינפלציה של 3%, רוב הרווח נובע מעליית המדד. במצב זה, מסלול המס הריאלי (25%) עדיף, מכיוון שהוא מטיל מס אך ורק על הנתח שמעבר למדד (ה-1% הנותר), בעוד שהמסלול הנומינלי גובה מס ממלוא התשואה הגולמית.
  • בנכסים מנייתיים (תשואה גבוהה משמעותית מהמדד): כאשר משקיעים בתיק מניות (כמו בקופת גמל לפי תיקון 190) שמשיג לאורך זמן תשואה של כ-9% בסביבת אינפלציה נמוכה של כ-1.5%, השפעת הגנת המדד פוחתת. מתמטית, ככל שהרווח גדול יותר ביחס לאינפלציה, עדיף לשלם 15% קבועים מהרווח הכולל מאשר 25% מהרווח הריאלי.

השפעת המיסוי הנומינלי על פיקדונות בנקאיים (פק"ם)

ההיגיון המתמטי הזה מסביר מדוע פיקדונות בנקאיים שקליים (פק"ם), הממוסים ב-15% נומינלי, מציגים חסרון בסביבה אינפלציונית. כאשר הריבית בפיקדון היא 4% והאינפלציה היא 3%, כוח הקנייה האמיתי שנצבר הוא 1% בלבד. מכיוון שהמיסוי בפק"ם הוא נומינלי, המס מחושב לפי 15% ממלוא התשואה הגולמית (ה-4%), ללא ניכוי עליית המדד. כתוצאה מכך, חבות המס שוחקת חלק משמעותי מהתשואה הריאלית. אילו אותו הכסף היה מושקע במסלול של 25% ריאלי, רשות המיסים הייתה פוטרת ממס את רכיב האינפלציה, ומטילה את המס אך ורק על ה-1% שמעבר למדד.

החלופה קצרת הטווח: קרן כספית

כדי ליהנות ממסלול מיסוי ריאלי (25%) בכספים נזילים לטווח קצר, החלופה המקובלת לפק"ם היא קרן כספית. קרן כספית היא קרן נאמנות סולידית המשקיעה בנכסים בעלי סיכון נמוך (כמו פיקדונות בנקאיים ומק"ם), ותשואתה עוקבת אחר סביבת הריבית במשק (כ-4%–4.5% בשנה).

  • מיסוי ריאלי (25%): המס מחושב אך ורק על הרווח שמעבר למדד המחירים לצרכן. בסביבה שבה האינפלציה שווה לגובה התשואה, חבות המס בפועל תהיה אפס.
  • נזילות: הכסף אינו נעול. ניתן למשוך את הכספים לחשבון העו"ש בכל יום מסחר בבורסה, ללא נקודות יציאה מוגדרות מראש וללא קנסות שבירה.
  • נגישות: הקרן זמינה לרכישה ישירות מתוך חשבון הבנק הקיים או דרך פלטפורמות המסחר השונות, בדומה לקניית נייר ערך רגיל.